יעל בת ה-14 הייתה תלמידה נמרצת ונלהבת בכיתת התיכון שלה. לכן, כאשר היא התחילה להימנע מפעילויות בית הספר ולרדת במשקל, מורתה שמה לב מיד, והבינה שמשהו לא תקין. היא גילתה שאמה החד-הורית של יעל התמודדה עם בעיות כלכליות קשות, והתקשתה לספק ארוחות סדירות לשלושת ילדיה. יעל לא אכלה בשר במשך חודשים, ובקושי קיבלה ארוכה מסודרת אחת ביום. אמה התביישה לבקש עזרה, ושלושת הילדים החלו להראות סימנים של תת תזונה.

העובדת הסוציאלית של בית הספר יצרה קשר עם בנק האוכל של בית שאן, והם התחילו לספק באופן מידי ארוחות חמות ומזינות לשבתות וחגים עבור משפחתה של יעל. הם דאגו לשלוח את המזון באופן דיסקרטי, כדי שהאם לא תחוש בושה או מבוכה. יעל החלה לחייך שוב, הצבע חזר ללחייהחיים, והיא חזרה להשתתף בשיעורים. אמה חשה תקווה לגבי העתיד, מכיוון שידעה שהאנשים בקהילה יתגייסו לעזרתה כאשר תבקש.